לעיתים נכס רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, אף שבפועל הוא נצבר במשותף לאורך שנות הזוגיות. במצב כזה עלולה לעלות, לאחר פטירה, שאלה לא פשוטה: מה באמת שייך לבן הזוג שנותר, ומה נכנס לעיזבון ומתחלק בין היורשים.
הדין מכיר במצבים שבהם בן זוג זכאי לחלק בנכס גם אם אינו רשום עליו, מכוח חזקת השיתוף שנבנתה במהלך החיים המשותפים. אלא שהוכחת הזכויות לאחר פטירה היא מורכבת, ועלולה לערב את היורשים בבירור עובדתי כואב, בדיוק בזמן הלא נכון.
הדרך הנכונה היא להסדיר את התמונה מבעוד מועד, בעודם בחיים. אפשר לעדכן את רישום הזכויות כך שישקף את הבעלות האמיתית, או לעגן את ההסכמות במסמך מתאים. כך נשמרות זכויות בן הזוג בבירור, והעיזבון עצמו מוגדר נכון, מה שמונע אי-בהירות עתידית.
זו נקודה שקל לפספס, כי "הכול בסדר" כל עוד שני בני הזוג בחיים. אבל דווקא משום כך כדאי לטפל בה מראש, ברוגע ומתוך ראייה רחבה, ולא להשאיר אותה לבירור שיתרחש כשאיש כבר לא יוכל להעיד על הכוונות.
המאמר הוא הסבר כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה יש לבחון את הנסיבות הספציפיות מול הדין העדכני.